החלטה בתיק ע"א 5584/01

המשנה לנשיא (בדימ') ת' אור:

           עניינו של ערעור זה הוא בטענת המערערים, עזבון המנוח שמואל מנשה ז"ל (להלן: המנוח), ואלמנתו, כי הם זכאים ל-25% מגובה נזקיהם עקב תאונת דרכים בה נהרג המנוח, בהסתמך על הוראות סעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי).

העובדות וההליכים

1.        ביום 16.3.1994 נסע המנוח בכביש ירושלים-תל אביב, בדרכו למקום עבודתו. בעת שחלף המנוח מתחת לגשר שפירים, התמוטט הגשר וגרם למותו. בע"א 9204/98 המוסד לביטוח לאומי נ' מדינת ישראל (פ"ד נג(4) 867) נקבע כי אירוע התמוטטות הגשר על הרכב בו נסע המנוח (להלן: הרכב) היווה "תאונת דרכים", כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים).

           על פי העובדות כפי שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי, הרכב נשכר על ידי מעבידו של המנוח, חברת "גרופית" בע"מ (להלן: המעביד) מחברה להשכרת רכב בשם "דן רנט א-קאר בע"מ (אוויס)" (להלן: חברת ההשכרה). המעביד הוא ששילם את דמי השכירות, וכן נשא בעלות הביטוח של הרכב ושילם זאת לחברת ההשכרה. ובלשון בית המשפט המחוזי:

"מהנתונים בפני עולה בבירור, כי חברת 'גרופית' היתה זו ששכרה את המכונית עבור המנוח, היא זו שהזמינה את הרכב עבור המנוח, היא שילמה את התמורה עבור ההשכרה וגם ההחזקה והשימוש בה על ידי המנוח נעשו ברשותה ובהסכמתה. שכירות היא זכות שהוקנתה בתמורה להחזיק בנכס ולהשתמש בו, שלא לצמיתות. אין ספק, כי את התמורה עבור השכירות שילמה חברת 'גרופית' וגם ההחזקה באותה מכונית היתה - מכוח הסכמתה ורשותה - בידי העובד שלה (המנוח)" (בעמוד 3 לפסק הדין).

           וכן:

"מה שחשוב לענייננו הוא, שהמעביד רכש את זכות השימוש במכונית (או בכל ציוד אחר), הוא זה ששילם עבורה והעמיד אותה לרשות העובד, במסגרת ולצורך העבודה" (בעמוד 4).

           וכן:

"חברת 'גרופית' (המעביד), אשר שכרה את הרכב והעמידה אותו לרשות המנוח, היתה גם זו שחבה בעשיית ביטוח לרכב. לעניין זה אין זה משנה כי לפני שהרכב הושכר ל'גרופית', חברת ההשכרה שילמה עבור הביטוח. אך ברור הוא, שדמי השכירות שחברת ההשכרה קיבלה מ'גרופית' כללו גם מרכיב של ביטוח, כך שבפועל מי ששילם את דמי הביטוח עבור תקופת השכירות, היתה חברת 'גרופית' (המעביד). מה שחשוב הוא, שבפועל המעביד הוא זה שנשא בכל ההוצאות עבור המכונית, וכי הוא זה שהעמיד אותה לרשות העובד למענו, לצרכי עבודתו" (בעמודים 5-4).

           על אף כל טענות בא כוח המערערים, אין עילה שנתערב בעובדות כפי שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי, ואלה יהוו את התשתית העובדתית להמשך דיוננו.

2.        לאחר שנקבע כי המנוח נהרג ב"תאונת דרכים", כהגדרתה בחוק הפיצויים, קבע בית המשפט המחוזי כי שיעור הפיצויים המגיע למערערים הוא בסך של 2,408,139 ש"ח. סכום זה נמוך במקצת מסכום גמלאות המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל), אותן קיבלו ועתידים לקבל המערערים, בסך 2,413,139 ש"ח. גמלאות המל"ל משולמות למערערים לפי פרק ה' בחוק הביטוח הלאומי הדן בנפגעי תאונות עבודה, ועל פי הסכומים שנזכרו לעיל גמלאות המל"ל "בולעות" את מלוא הפיצויים של המערערים.

           על רקע זה, השאלה בה חלוקים בעלי הדין היא, אם בנסיבות המקרה זכאים המערערים, כטענתם, לפיצוי בשיעור 25% מגובה הפיצויים, דהיינו מהסכום של 2,408,139 ש"ח. זו השאלה בה עלינו להכריע בערעור זה. נזכיר, שבע"א 3584/91 הוגש ערעור על ידי המשיבה על שיעור הפיצויים שנפסק למערערים. טענותיה מתייחסות למספר ממצאים, על פיהם חישב בית המשפט המחוזי את הפיצויים. לערעור המשיבה תהיה חשיבות רק אם ערעור המערערים בתיק הנוכחי יתקבל, ויקבע שהם זכאים להיות מפוצים בשיעור 25% מגובה הפיצויים. באין להם זכות כזאת, ולאור העובדה שגמלאות המל"ל "בולעות" את סכום הפיצויים במלואו, פג טעמו של הערעור מטעם המשיבה. אשר על כן, החלטנו לדון תחילה בערעור הנוכחי, ורק לאור תוצאתו יוחלט על המשך הדיון בע"א 3584/01.

התשתית הנורמטיבית

3.        עד שנדון בשאלה שבמוקד דיוננו, נציג תחילה את התשתית הנורמטיבית הדרושה לדיון. תשתית זו כוללת מספר נושאים הדורשים הבהרה, ונדון בה לפי סדר הדברים כלהלן: א. הזכות לקבלת 25% מן הפיצויים על פי הוראות סעיף 330 של הביטוח הלאומי; ב. הסייג לזכות זו, מכוח הוראות סעיף 82(ג) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן: סעיף 82(ג)); ג. יישום הוראות סעיף 82(ג), כשהחבות לפיצויים היא לפי חוק פיצויים, בהבחנה מחבות על פי פקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן: פקודת הנזיקין); ד. יישום הוראות סעיף 82(ג) כשמדובר בתאונה עצמית. הדיון בנושאים שלעיל ייעשה על רקע הדין כפי שנקבע בפרשת אלגריסי (רע"א 545/85 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אלגריסי, פ"ד מד(2) 8), אשר נדונה בהרכב מורחב של שופטים. על רקע התשתית כפי שתקבע, נכריע בשאלה שבענייננו: מה הדין במקרה של תאונה עצמית, כשהרכב בו נהג העובד היה רכב אשר נשכר על ידי המעביד, אשר היה חייב בביטוחו ונשא בעלותו של הביטוח, והרכב נמסר על ידו לעובד לשימושו במסגרת עבודתו אצל המעביד.

4.        זכותו של המל"ל לתבוע פיצוי מן המזיק בגין גמלה ששילם לניזוק קיימת מכוח סעיף 328(א) לחוק הביטוח הלאומי. סעיף 330(ג) לחוק הביטוח הלאומי קובע, כי הניזוק זכאי להנות מסכום השווה ל-25% מהפיצויים שנפסקו לו, באותם המקרים שבהם קיימת למוסד זכות חזרה על צד שלישי ושיעור גמלאות המל"ל הוא בשיעור 75% מסכום הפיצויים או בשיעור גבוה יותר. זו לשונם של שני סעיפים אלה:

"328 (א). היה המקרה שחייב את המוסד לשלם גמלה לפי חוק זה משמש עילה גם לחייב צד שלישי לשלם פיצויים לאותו זכאי לפי פקודת הנזיקין, או לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, רשאי המוסד או מעביד שאושר לכך לפי סעיף 343 לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי על הגמלה ששילמו או שהם עתידים לשלמה".

330 (א). הגיש הזכאי לגמלה תביעה לפיצויים נגד צד שלישי ותביעה זו התבררה יחד עם תביעת המוסד לפי סעיף 328(א). לא יהיה המוסד זכאי לסכום העולה על 75% מסך כל הפיצויים המגיעים מהצד השלישי למוסד ולזכאי לגמלה כאחד (בסעיף זה - סך כל הפיצויים), והזכאי לגמלה יהיה זכאי ליתרה.

(ב) הוגשה תביעת המוסד לפי סעיף 328(א) ובאותה שעה לא הוגשה תביעת הזכאי לגמלה לפיצויים נגד הצד השלישי, יודיע המוסד לזכאי לגמלה על הגשת תביעתו כאמור; לא עשה כן והתבררה התביעה בלי שהזכאי לגמלה היה בעל דין בה, והמוסד גבה בעקבות פסק דין שניתן בתביעה סכום העודף על 75% מסך כל הפיצויים, ישלם המוסד לזכאי לגמלה את הסכום העודף.